פרשת בלק
"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבד ישכון ובגוים לא יתחשב" (כג-ט)
לבדד – בלי שום קרבה מהמולידים, הכוונה שלא יהיו קרובים לעמים אחרים אלא רק לאבות האומה כאברהם יצחק ויעקב. האור החיים הקדוש העמיק בעניין זה, וזה לשונו: 'והנה ב' מדות עליונות שישראל מתייחסים אליהם, שם אל ושם הוי"ה ברוך הוא, שם קל שכן נקרא יעקב – ישראל. פירוש, ישראל לשלול אל השורש מקום שהוא בחינת הרע והוא חלק המרוחק, ושם הוי"ה דכתיב: "כי חלק ה' עמו" והם שתי דרגות הקדושה שהשיגו ישראל. ולזה אמר מה אקב לא קבה אל כי שורש נשמתם שבבחינה זו אין בו רושם מזה חלק הרע'. גם בערך מקום עליון ושהם שרשי נשמות הצדיקים שבבחינת שם הוי"ה לא זעם ה'. פירוש, אפילו דקדוקים שה' מדקדק עם הצדיקים לא נמצא שם ומעתה מה יועילו קללותיו וזעמיו, וגם אם יחפש בשורש שלהם שהם האבות לא ימצא שום דבר רע, ולזה אמר כי 'מראש צורים (האבות) אראנו', ואפילו מהאמהות לא מצא והוא אומרו 'ומגבעות אשורנו' ובכל זה לא מצא מקום שיכם דרך שם. ויש להקשות, איך לא מצא באבות והאמהות, הרי תרח אבי אברהם וגם בתואל ולבן, לזה אמר 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' פירוש, לבדד שאין שורשו מתרח ואבותיו וממין ענף ההוא אלא לבדד מן מחצב נשמות ישראל אין לו שום קרבה מהמולידים.
ואמר 'ובגויים לא יתחשב' כלומר אפילו עם אותם שנקראים גוים שהם אחיהם ממש והם ישמעאל ועשיו ששניהם נקראים גוים לא יתחשב, כמו"כ אמר ה' לאברהם 'כי ביצחק יקרא לך זרע' למעט ישמעאל ועשיו שאינם נחשבים זרעו מעתה אין לקלל לישראל לא לצדיקים ולא לבינונים, והגם שהיו ביד ישראל עוונות, עוון העגל והמרגלים וכדומה כבר אמר ה' עליהם לשון סליחה ואולי לטעם זה לא היה ה' מתכעס באותם ימים שהיה בלעם רוצה לקלל חס וחלילה.
ולכן עם ישראל בדד משום שאנו מתייחסים לאברהם אבינו ולא לכל מי שהיה לפניו, אנו אומרים בני אברהם יצחק ויעקב ולא בני אדם, כי ההתייחסות שלנו כעם מתחילה מאברהם אבינו שהוא האב הראשון והוא ניתק את עצמו ממולידו וכל המעלות וההשגות שמשיגים עם ישראל הרי זה בזכות אברהם אבינו.
וכתב רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק) על מעלת האבות בהיותם שורש מעלת ישראל וזה לשונו 'אין קורין אבות אלא לשלשה' שהם כל כך נגבר חשקם כל אחד במידתו לטוב עד שהגיע לתכליתה להיות כך, כי כאשר החשק בוער באדם הוא כלהב האש עד שכולו עם כל כוחותיו שקועים בזה, עד שכל זרעם אחריהם תולדותיהם כיוצא בהם – כמו שהאדם יוליד אדם ובהמה תוליד בהמה וכיוצא, כך שהם עצם גופם וכל כוחותיהם היו משונים מפאת רתיחתם לאותו דבר שחשקו עליו להגיע לו, והם מיוחדים בתוקף זה עד קצה, עד שראויים להיקרא אבות שכל זרעם אחריהם כן. (הרב הרצל חודר).
שבת שלום ומבורך
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
